Heading
ירק, עלים ופרחים.
אזורי החולות בכלל וקיומו של צב-היבשה המדברי בפרט נמצאים כיום בסכנה. שטחי האימונים של צה"ל, רמיסת אזורי החולות בידי עדרי עזים וכבשים, פעילות ספורט מוטורי באזורי החולות והפיכת אזורי חולות לאזורים חקלאיים הן חלק מהבעיות העומדות בפני הישרדות המין. בנוסף, אחת הבעיות העיקריות המאיימות על המין, כמו גם על מיני צבי יבשה רבים אחרים, היא איסוף פרטים להחזקה כחיות מחמד. רבים מהמטיילים הנתקלים בצבי-יבשה מדבריים טועים בהם וחושבים אותם לצבי-יבשה מצויים (הנמצאים גם הם בסכנת הכחדה ואסורים באיסוף) ואוספים אותם לבתיהם. למרות הדמיון המסוים בין שני המינים, ניתן להבחין ביניהם בקלות יחסית באמצעות מספר סימנים פשוטים: צבי-היבשה המדבריים קטנים וגודלם אינו עולה בד"כ על 12-13 ס"מ, במרכז לוחיות שריון הגב שלהם אין נקודות שחורות, שולי שריון הגב בולטים אחורה ומעט כלפי מעלה ושריון הבטן שלהם בהיר ומתאפיין בשני כתמים שחורים בלבד, בצורת משולש.
ככל הנראה הצב קיים כיום רק בתחומי ישראל, באזורים חוליים בנגב המערבי ובמישורי ימין ורותם. בעבר התקיימו אוכלוסיות במזרח מצרים (מזרחית לשפך הנילוס) ובצפון חצי-האי סיני אולם אוכלוסיות אלו נכחדו או שנותרו מהן פרטים בודדים בלבד.
- פרט לכך ששיא פעילותם של צבי היבשה המדבריים הוא בחורף, רק עוד מעט ידוע על אורחות חייו של צב-היבשה המדברי בטבע. ממחקרים ותצפיות שנערכו בארץ עולה כי הפרטים הם טריטוריאליים, אם כי קיימת חפיפה בין טריטוריות של פרטים שונים. עיקר פעילותו של צב היבשה המדברי הוא בסתיו, חורף ואביב ואילו את הקיץ החם הוא מבלה בתרדמתקיץ, בעיקר בתוך מחילות מכרסמים מתחת לשיחים. בעת פעילותו מחפש צב-היבשה המדברי את מזונו – צמחים. בניגוד לצב-היבשה המצוי, צב-היבשה המדברי הינו צמחוני מובהק. באביב, לפני הכניסה לתרדמת הקיץ מטילות הנקבות את הביצים, 1-3 ביצים בכל תטולה, בתוך גומה מכוסה בחול. כל נקבה מטילה בדרך-כלל 2-3 תטולות בכל עונה. לאחר 2.5-3.5 חודשים בוקעות הביצים והצבים הצעירים מתחילים את חייהם העצמאיים. במהלך חייהם לא צפויים צבי-היבשה המדבריים לפגוש הרבה אויבים טבעיים. הכוח האפור עשוי לטרוף אותם, אולם כיוון שהכוח הוא בעיקרו פעיל קיץ הסיכויים למפגש כוח-צב הם נמוכים יחסית. עם זאת, שועלים וכלבים שמגיעים עם ההתיישבות האנושית עשויים אף הם לסכן את הצבים. תוחלת חייו של צב-היבשה המדברי בטבע, בהנחה שאינו נטרף או נרמס, מוערכת ב-20 שנה לפחות, עם כי תוחלת החיים המירבית של הצבים אינה ידועה.