מעניין לדעת:

הטווס מוכר מאוד כעוף נוי ואף מופיע במיתולוגיות היוונית וההודית, בימי הביניים נחשב בשר הטווס למעדן מלכים. הכנסייה הקתולית אימצה את הטווס כסמל כיוון שהוא נחשב כאלמותי.. הם גם הציפור הלאומית של הודו. מוכר בעיקר בשל זנבו הססגוני של הזכר. גדלו ויופיו של הזנב מהווים קריטריון בחירה של הנקבות בעונת החיזור. הטווס בונה את קינו על הקרקע אך מסוגל לשהות גם על עצים (בעיקר בלילות – בשינה). בתקופת החיזור הזכר פורס את נוצותיו לראווה ומרעיד אותם כך שהם יוצרים קול רשרוש מרשים. הטווסים חיים ביחסים פוליגמים כשלזכר עד 6 נקבות. מכיוון שכך, הזכר אינו עוזר בדגירה או בגידול האפרוחים. טווסים שימשו גם כחיות שמירה בגלל צווחתם החזקה המזהירה מפני אנשים מתקרבים. הטווס אמנם עוף קרקע אך בשעת הצורך יכול לעוף כדי להתחמק מטורפים או על מנת למצוא מקום גבוה ללינת הלילה שם הם מרגישים מוגנים יותר. בגן החיות מסתובבים הטווסים באופן חפשי.